מילים תמיד מסתובבות אצלי בראש, בכל רגע נתון. פעם חשבתי שהן רעש. היום אני יודעת, שזו הדרך של הלב שלי לדבר. בדף הפייסבוק שלי, ששמו "מילים מחפשות בית", תוכלו למצוא את המילים שלי ,מדברות אחת עם השנייה ואתי. 

אתם מוזמנים להיכנס לעמוד שלי ולקרוא עוד. מקווה שתמצאו את עצמכם בין המילים שלי.

הנה מספר דוגמאות, וקישור לדף הפייסבוק שלי.







ואם לכובע היו מילים,מה הוא היה אומר?

יש לי את כובע הדיסטנס שחבשתי בזמן האונס. שמרתי אותו מאז השירות הצבאי שלי. שנים התחבא בארון בשקית קטנה יחד עם דרגות הסגן.בצדן השני של הדרגות היתה הקדשה ממישהו שאז אהב אותי ונתן לי את הדרגות שלו. אין לי מושג איפה הוא היום. הכובע הזה הגיח מהארון פעם בכמה שנים. הייתי מחייכת אליו בזכרון מתוק של קשישה בת שלושים,ארבעים ולא ידעתי.
עכשיו הכובע הזה הוא עדות. היה לו מן ריח של משהו ישן ולא העזתי לכבס אותו, כאילו יש עליו שרידים או הוכחות ואת מי זה בכלל מעניין. אחרי המונולוג האחרון בתל אביב ופגישה אחת חשובה, שבתי הביתה והתבוננתי בכובע. החיים שלי גודשים שינויים עכשיו, הרבה תכניות נרקמות. אני נדרשת לסבלנות ואמונה, נחישות ומסירות לדרך.כמה מילים גדולות לאשה שהיא מטר וחצי ואולי עוד טיפה.
השבוע קניתי סלון ופינת אוכל אחרי הרבה זמן שרציתי לחדש. רהיטים יכולים לדבר אם נותנים להם הזדמנות.
גם הכובע.הוא היה אתי שם בחדר הנעול ולמה אני שומרת אותו מאז שגיליתי? מה או את מי אני מנציחה? אתמול החלטתי לכבס אותו. מצחיק לכבס כובע אחד במכונה של שמונה ק"ג.
הוא קיבל מעמד של סלב או מעמד של אתר הנצחה המעיד על תקומתה של הרוח ואולי סתם נתתי לו לחוג במעגלים עד שיתנקה וישוב להיות סתם כובע כמו שאני פשוט זיוה וכל הדבר הגדול הזה שמאייתים אותו א.ו.נ.ס הוא פשוט עוד תחנה בדרך.
מה הוא היה אומר אם היו לו מילים? אני מניחה שהיה מספר כמה אהב להיות אתי בדרך. 
כובע, אחרי הכול, הוא אביזר מגן שמש ואני פה כדי לזרוח. רשמית הוא פטור מתפקידו, נקי וראוי למנוחת עולמים. 

ביי ביי כובע. ברוכים הבאים חיים.נות, וידאו, מפות של גוגל, טבלאות ואלמנטים נוספים.

אלוהים ואני בשיתוף פעולה.

שנים לא היה ביננו שיח. הלבשתי אותו מלבושים שלא בחר. העדפתי לכנות אותו בשמות, כי קל היה לי יותר למצוא אותו אשם מאשר לחפש את עצמי בו.
לא חזרתי בתשובה וגם לא בשאלה. בין הדת לביני יש חוסר הסכמה בסיסי, אבל אלוהים כבר גר אצלי בלב, בדרכי שלי, לעתים קשוח ולעתים רך ומחייך.
שאלתי אותו למה קרו לי כל מני דברים, הוא תמיד מחזיר את השאלות אליי ובכך עושה איתי חסד בכול הקשור להקשבה עצמית .בסופו של יום אני הולכת לישון עם עצמי,עם גופי ונפשי ואם לא תהיה בי ההקשבה, אלך לישון כועסת. 
הערב אני על הבמה. הבטן מתהפכת. לא קל לשתף אבל לא רלוונטי שלא קל, לפעמים זה כמו לנשום במים, אני יודעת שבלי זה אי אפשר.
אלוהים ואני בשיתוף פעולה, מזל שהסכים שנחזור לשוחח.

גם כשסיפור המסגרת שלי כואב, בתוכו אני פרפר צהוב שעף ברוח.שורים, תמונות, וידאו, מפות של גוגל, טבלאות ואלמנטים נוספים.

פוסט ציפורניים

יש לי מטופל שהגיע בלי שידע לומר למה. "לא טוב לי", זה מה שידע להגיד. מי שמכיר את שיטת המסע יודע שאנחנו הופכים להיות כמו עליסה בארץ הפלאות עד שמגיעים לאן שצריך. יצאנו למסעות. באחרון, הוא הגיע לציפורני אצבעות הרגליים שלו. הן לא מטופחות במיוחד. בבוהן יש לו ציפורן חודרנית ובזרת הציפורן נראית מוזר ויש לה צבע...לא משהו. במסע שלו, דיבר עם כפות הרגליים שלו. מניחה שזה נשמע לכם מוזר, אבל זה מה שקרה. מה שמעניין היה לשמוע, שהמסר שקיבל הוא שעד שלא נגרם לו נזק אסתטי הוא לא פועל לשינוי המצב. הכיעור, ההזנחה, ההפחתה בדימוי הגופני שלו צריך ליצור פגם או גועל עצמי כדי שיפעל. 
הוא הרגיש לא נוח והביט בציפורני רגליו והחליט שככה הוא לא יכול להסתובב יותר. הלא כפות רגליו הן אלה שלוקחות אותו לכל מקום ולמה הוא מזניח ומתעלם.
מפה לשם ומשם לפה, הוא מטפל כעת בציפורני אצבעות רגליו, עושה בדיקות כלליות שלא עשה שנים, מקפיד לבוא לטיפול, התחיל לעשות מדיטציה ומרגיש סוף סוף שהוא חשוב. הוא גם מספר שהוא שמח יותר. 
למה אני מספרת לכם? כי הגוף שולח סימנים, כי הגוף אומר מה שהנפש לא רוצה לשמוע.
כשהאונס שלי יצא החוצה, יצאו לי שני כתמי עור על הרגל ובגב. עברתי שני ניתוחים.ברגל זה היה מסובך. בגב פחות. ברגל זה היה גידול לא ידוע ולא מסוכן.בגב זו היתה מלנומה. 
אל תתעלמו מסימנים. תקשיבו. תפעלו. אתם מאד חשובים.

אנא החלף טקסט זה בטקסט משלך. הטקסט ניתן לעיצוב ועריכה, תוכל גם להוסיף קישורים, תמונות, וידאו, מפות של גוגל, טבלאות ואלמנטים נוספים.

כשיבוא בך האור

תפילת החושך

תשנא את העולם.
את החיים שלך.
תחשוב שאתה מסכן. אומלל. מקריב עצמך על המזבח.
תחשוב שאתה היחיד בקהל שסובל.
תן לאגו שלך כנפיים. שיעוף ותרחב בו התעופה. כך תוכל להגיד שאתה מסור לעצמך כפליים.
תשנא את מציאות חייך. את השינויים שהחיים דורשים.
תשנא את הבוקר.את הצהרים והערב. את הלילות והימים.
תרחיק חמלה ואהבה מלבך.מלא את עצמך במרירות וטינה. קח את עצמך בשבי. מלא את עצמך גרורות. מכאובים ויסורים. מכות ועוד מכות.
תשנא את העולם. את החיים שלך. תשנא. אם רק ככה אתה חי אז קח לך שנאה. חיה אותה במלוא עוצמתה עד שיבוא הרגע האחד, בו תצלול למקום אפל ודביק. ריח צחנה יעלה בו, סיוט גדול, יאוש גדול והפחד ישתק אותך, אחרי שתסיים לבעוט.להרוג.לשנוא.לקלל. לזרוע הרס עצמי וכאב מחלחל,
שם.ברגע ההוא. יתחילו החיים לבעבע. עד שתלמד להקשיב. עד שתלמד להקשיב.

זיוהן לעיצוב ועריכה, תוכל גם להוסיף קישורים, תמונות, וידאו, מפות של גוגל, טבלאות ואלמנטים נוספים.

.אני חייטת מילים

יצור בן כלאיים
מה שמחוייט בגללי, עוזב,פורש כנפיים.
לו הצלחתי לגרום לו להישאר
הייתי מתמכרת לעבודת כפיים.
חייטת מילים
זוהי שמלתי.
כליי הם מילותי, דרכן נחשפת בושתי.
עירום אמתי אינו תלוי כסות או צבע
הוא נותר לו גלוי, ללא תנועה, זה הזוכר את ימי פציעותי.
חייטת מילים חשופה
מתפלאה מחדש
איך כסותי הישנה
הפכה עלה נידף
ואילו אני
לבושה באור חדש.

לרצות להיאחז במוכר
יכול למשוך אותך למטה.
לפעמים קור המים יקרא אותך לשקוע,
כמו הזמנה למצולות של עצמך.
ברגע הבחירה תנתן לך הזדמנות של גאולה
היכולת להישאר בקור, היכולת להיות גלויה.
לפעמים חייך נקשרים בהחלטות של אומץ
לפעמים החיים שלך מתחילים ברגע שבין שקיעה לציפה.
לכי תהיי רוח או צל של בחירה.
לכי תהיי קרקעית, לכי תהיי אהבה.

תתחילי לדבר

נניח שאת פוגשת מישהו. נניח שיש בו משהו שמרגיש לך שאת חיה. נניח שיש בו משהו שמפחיד אותך אבל את רגילה לפחד ולהתעלם. נניח שאת פותחת לו דלת. נניח שהוא נכנס. נניח שבמשך זמן מה את מרגישה נוכחת ונראית ומחוזרת ואהובה .נניח שפעם אחת את עושה משהו אחד שהוא לא אוהב, או לובשת בגד שהוא לא אוהב, אולי את עסוקה והוא לא אוהב את זה. נניח שהוא מתחיל להטריד. נניח שאת לא רוצה יותר. נניח שמתחיל להיות לך רע. נניח שהוא מתגלה כאיש עם הפרעת אישיות. נניח שאת נפרדת. הולכת. נניח שהוא לא מסכים. נניח שהוא נרקסיסט מופרע.
נניח שזה מתחיל להיות מסוכן. מסוכן. מסוכן. 
את מתה מפחד והוא אלים במילים. הוא לא פגע בך פיזית אבל הוא הורג אותך בפנים. והוא מתחיל בדרך של איומים, שקרים, סחיטה רגשית, מניפולציות וקללות. נניח שהוא מאיים. משמיץ. מכפיש. נניח שהוא מתחיל לשלוח עשרות הודעות ביום. במסנג'ר, בוואטצאפ, סמסים, במייל.
נניח שהוא כותב עלייך בפייסבוק. מתאר את גופך. מרמז על שמך. נניח שהוא משפיל. נניח שהוא יוצר קשר עם חברים שלך, עם מכרים שלך. נניח שאת מתחילה למות מפחד. למות.
ואז...אז....את מבקשת עזרה ופונה למשטרה. פונה לבית משפט. פותחת לו תיקים. אוספת ראיות, אך הוא ממשיך. דבר אינו מפחיד אותו, גם לא כשהוא מובל לחקירה בניידת משטרה . אחת מתוך כמה. ואת פוחדת אך נחושה. לא עוד. צו הרחקה. והוא מפר אותו כמה פעמים אבל עכשיו את נחושה. ואת נחקרת נחשפת. שוב ושוב. חייך הפרטיים הופכים להיות מוצגים לראווה. את לא יכולה להסתיר כבר. גם לא מעצמך.
את ממתינה למשפט. חצי שנה של דחיות.
ואז. את זוכה. הוא מואשם. הוא הפר צו הרחקה. הוא נמצא מטריד. הוא מורחק. מקבל מאסר על תנאי בפעם הבאה שהוא יפעל הוא מיד נכנס לכלא.
הוא יהיה בכלא ואת חופשיה. חופשיה. כי דיברת. כי זעקת. כי בקשת עזרה.

אל תפחדי. אל תשתקי. גם אם יש סיפורים עם סוף אחר. 
לפעמים את זו שתנצחי.

ועכשיו, נפסיק להניח . עכשיו תפעלי.